כדאי לכם לבוא לסרט. אנחנו מאוד נועזים. יש לנו ציצים על הפוסטר.
כשיצאתי לפני שבועיים מ"נערה עם קעקוע דרקון" הייתי מאוד נחרץ. בזבוז של הרבה כשרון על כלום, זו היתה תחושתי. עמדנו קבוצת אנשים מחוץ לקולנוע וגידפנו את הסרט על החוויה הקלוקלת שעברנו. הגעתי הביתה, כתבתי ביקורת מכסחת והלכתי לישון.
והנה היום, שבועיים לאחר הצפייה, אינני יכול לפרסם את הביקורת ההיא. הכל בה נכון, אבל משהו בי השתנה. האם הטענה העקבית שמופנת כנגדי על ידי חבריי, שאני גרופי לפני שאני צופה, היא נכונה? לצערי כנראה שכן.
הרבה כבר נכתב על טרילוגיית הספרים שהפכה לתופעה עולמית. אבל לא על ידי. אני לא קראתי את הספר, לא ראיתי את הסרט השוודי, אני באתי לראות את הסרט החדש של פינצ'ר.
כדאי לכם לבוא לסרט. אנחנו מאוד נועזים. יש לנו עגיל בגבה.
אז מה הרגשתי כשצפיתי בסרט? שמדובר בסיפור מאוד חלש. שהתסריט ממש גרוע (למה כבר אפשר לצפות מהתסריטאי של "רשימת שינדלר" הנורא). שרוני מארה ממש חלשה ולא מהפנטת כפי שדמותה אמורה להיות. שסצינת כותרות הפתיחה היא מהחלשות שראיתי בקולנוע (ולבטח נקודת השפל בקריירה של פינצ'ר) ושסצינת האונס איומה (פינצ'ר הוא במאי אסתטי מדי וסצינת האונס אצלו מאוד מרתיעה מהסיבות הלא נכונות). חלש כבר אמרתי?
כל זה לא יכול להפוך סרט לטוב גם אם היו בו דברים נפלאים, והיו בו דברים נפלאים. פס הקול שלו נפלא (ועליו ארחיב מעט בהמשך), עריכת הסאונד נפלאה, הצילום נהדר, ופינצ'ר נותן מתנות פינצ'ריות קטנות בדמות שוטים בודדים או רעיונות יפים לקהל מעריציו. גם דניאל קרייג, בפעם הראשונה מאז החלה מערכת היחסים ביננו, נהדר. אבל הדברים הטובים הללו רק גרמו לאותה תחושה שמדובר בכשרון רב ומבוזבז.
אז מה קרה מאז?
שני מלכים. השלישי כרגע בפינה כי הוא ביים סרט מחורבן.
זה התחיל עם פס הקול. אלבום פס הקול של טרנט רזנור ואטיקוס רוס הוא פשוט נפלא. פס הקול מגיע בצורת 3 דיסקים ומכיל קרוב לשלוש שעות (יותר מאורכו של הסרט) של מוסיקת אווירה מהפנטת. לקח לי שנייה להיזכר מתי בפעם האחרונה שמעתי פסקול שכל כך נהנתי ממנו. זה היה פס הקול של "מועדון קרב" של פינצ'ר. אז הדאסט ברדרס הוציאו אלבום נפלא שהכיל מוסיקה מהסרט ובהשראתו. כך גם הפעם. והמוסיקה הזו ליוותה אותי בבית, ברכב ובאוזניות במהלך הסיבובים שעשיתי עם כלבי במשך שבוע. כפי שכבר הוכח בשיתוף הפעולה הקודם בינהם ("הרשת החברתית"), המוסיקה של רזנור ורוס מתלבשת ככפפה על ידו של פינצ'ר. גם היא אסתטית מאוד ומצליחה להטריד למרות שכל תו יושב במקום. וגם היא מטרידה, אבל לא גולשת להיסטריה. אוף, אבל שוב הסרט הורס לי, כי הוא כן גולש להיסטריה. מה יהיה.
האמת? כשאני מוריד את המשקפיים זה באמת לא נראה סרט משהו. תזכורת לעצמי - בפעם הבאה לא לביים סרט עם משקפי שמש.
בעבר היתה לי תאוריה שפיתחתי לגבי פינצ'ר. על כל סרט מעולה הוא עשה סרט חלש דרכו הוא הצליח לנקות את העודפים שנשארו מהסרט הקודם ולהתכונן לסרט הבא. אחרי seven המופתי הגיע "המשחק" שממש שנאתי. אחרי "מועדון קרב" שטלטל את עולמי הגיע Panic room שבו פינצ'ר שיחק עם CGI כדי לשכלל את יכולותיו בתחום. אבל אז, אחרי "זודיאק" (שהוא בעיניי סרטו הטוב ביותר) הגיע "בנג'מין באטן" שכולם שנאו ואני ממש אהבתי. אחריו הגיע "הרשת החברתית" המצויין. זה 3 מ-3. האם הפכתי לגרופי שלא מסוגל להגיד משהו רע על הבמאי שהוא אוהב?
האמת, כרגיל, היא כנראה איפשהו באמצע. ההאזנה לפס הקול איפשרה לי לעבד את הסרט, לשחזר את הקטעים שאהבתי, לשכוח את הקטעים ששנאתי, ולשכתב את התסריט כך שלמעשה יצרתי לי את "נערה עם קעקוע דרקון – גרסת המעריץ". אם פינצ'ר קורא את זה – תן לי שבוע השלמות ואני עושה לך בובה של סרט.
ואולי פינצ'ר התחיל לעשות קולנוע מחוכם במיוחד. אם בעבר הקולנוע שלו התעסק בעיקר באובססיה, אז היום הוא עבר לעשות סרטים שיגרמו למעריציו לחפש באופן אובססיבי ערך מוסף. קולנוע אינטראקטיבי לעידן חדש.
הבהרה - המציגה אינה עושה תפקיד טוב בסרט.
אז מה גזר הדין?
סרט בעייתי מאוד שאפשר לוותר עליו בקלות, אבל אני עדיין בעדו ובא לי לראות אותו שוב.
והנה הגרסה המדהימה לImmigrant song של לד זפלין בביצוע קרן או, טרנט רזנור ואטיקוס רוס. בסרט השיר מופיע תוך כדי הדבר הנורא הזה שמלווה את הכותרות, בדיסק זה נשמע נפלא. לדעתי מתעלה על הביצוע המקורי.
וזה קטע שאני מאוד אוהב והוא אופייני יותר לפס הקול שכולו אינסטרומנטלי מלבד הקטע הקודם והקטע שחותם את הדיסק ה-3.
עוד משהו קטן. לאחר דיון על האם מדובר ברימייק לסרט השוודי או בגרסה חדשה לספר, צפיתי ב-45 הדקות הראשונות של הסרט השוודי. למה רק 45 דקות? לא היה לי כח ליותר. אני חושב שזה סיפור ממש חלש (וכן, הבנתי שהספר מוצלח בהרבה). אבל – ממה שראיתי שתי הדמויות הראשיות שונות לחלוטין באפיון שלהם. אולי זה משתנה אח"כ, אבל זו היתה ההתרשמות שלי.
ועוד משהו – השם המקורי טוב בהרבה. "גברים ששונאים נשים" הוא שם שהיה מכוון את הציפיות שלי לכיוון אחר לגמרי. מה זה השם הזה "נערה עם קעקוע דרקון"? איפה זה נמצא בסרט? אין לי מושג מה משמעותו בספר, אבל אצלי הוא יצר מצב של ציפייה לגיבורה ראשית שתהיה מן סופר הירו. נו טוב, זה כבר בעייה שלי.
את סצינת הכתוביות האיומה עשו אולפני Blur שעובדים גם על סרט האנימציה על פי הקומיקס שאני הכי אוהב בעולם The Goon. פינצ'ר אמור להפיק את הסרט ואני מקווה ששיתוף הפעולה (המחורבן) הזה אומר שדברים ממשיכים להתבשל. בראיונות לקראת יציאת סרטו החדש פינצ'ר אמר שהתסריט עובר שיפורים על ידי אריק פאואל שכתב וצייר גם את הקומיקס ושהם עדיין לא הצליחו לגייס כסף. למעשה זה אומר שאין הרבה התקדמות מאז פרסמתי לפני שנה את הפוסט הזה בו התייחס פינצ'ר להתקדמות הפקת הגון במהלך ראיונות לקראת "הרשת החברתית" ואמר את אותם דברים פחות או יותר. אני רק מקווה שכשהסרט סוף סוף יצא, הוא יהיה טוב יותר מסצינת הכתוביות.
אז הנה שוב הטריילר לגון, אם לא ראיתם עדיין. "What about Shlomo" הפך אצלי כבר למטבע לשון.
סתם גירסה מעודנת ונוחה לעיכול. הכי כיף זה סרטים אמריקאיים בלוקיישן זר. אני מחכה לגירסה ההוליוודית לנפילה, עם היטלר במבטא אוקספורדי.
עיצוב התלבושות זאת נקודת האור היחידה בסרט הזה.
זה פשוט מבוסס על ספר שטחי ומשמים, ולכן יש גבול לכמה כל במאי יכול להוציא ממנו.
זה פשוט ספר שטחי וסתמי למדי מלכתחילה, כך שיש גבול לכמה כל במאי יכול לשאוב ממנו. זאת, אגב, תוך התחשבות בכך שמוטל עליו גם לספק את גרעין המעריצים שיבדוק עם זכוכית מגדלת את המבחן העליון לאיכות הסרט מבחינתם – עד כמה הוא נאמן למקור.
נכון, הבעיה העיקרית היא שפינצ'ר נתקע עם סצינות שהוא בוודאי לא היה כולל (אני די בטוחה שעלילת האונס לא הייתה מוצאת את דרכה לסרט אמיתי של פינצ'ר), אבל זו מעלה את השאלה ומצדיקה רטרואקטיבית את החשש שהיה לנו כששמענו שפינצ'ר עושה את הסרט הזה: למה, הו למה לעשות חידוש לספר גנרי שהוא תופעה כלל עולמית המביאה עמה מעריצים מוטרפים?
למה ללכת לשם?
גם אחרי הצפייה עדיין אין לי תשובה. :(
לא ראיתי את הסרט אבל כן קראתי את הספר, ועלילת האונס היתה תלושה גם ממנו אבל היא מקבל משמעות אמיתית בשני הספרים/סרטים הבאים שעוסקים בנושא הניצול נשים/זונות באופי הרבה יותר דרמטי.
למה פינצ'ר עשה את הסרט זה ברור, זה נושא שהוא הרי מתחבר אליו באופן טבעי וכמעט קבוע, רוצח מטורף, חקירה היסטורית נרחב ודמויות מוזרות ואובסיסיביות, למה הוא לא שינה את הספר (שהוא לא ממש מופת ספרותי אלא יותר ספר מתח ברמה גבוהה) ועמד בלחצים של המעריצים, זאת כבר שאלה אחרת.
כשיצא הפוסטר, שאתם אז שכנעתם עצמכם שהוא נון-קונפורמיסטי ומתריס ואני התעקשתי שמדובר בפוסטר עאלק בועט שנופל לכל הקלישאות המביכות, הבנתי שלא ייצא מהסרט הזה משהו יותר מדי טוב.
לצערי צדקתי. ציצים בפרה-מערכה ראשונה סופם להיות שוות לתחת במערכות ישראל.
נכון. ואגב, ציצים בפרה נקראים עטינים.
אני נהניתי מהסרט, בעיני הוא היווה יופי של עיבוד לספר מתח אפקטיבי, לא יותר, לא פחות.
פינצ'ר מתכנן לעשות גם את שני ההמשכים?
לפי מה שהוא אמר, אם הסרט יזכה להצלחה (ובנתיים הוא לא ממש מוכיח את עצמו) הוא ישמח לעשות את ההמשכים.
זה סרט כל כך מחורבן שרק מישהו שאוהב סרט מחורבן כמו "הסיפור המופלא של בנג'מין באטן" יכול לאהוב. דייויד פינצ'ר פשט את הרגל אחרי "מועדון קרב". מאז הוא הפך לטרחן שמביים סרטי הולמארק. "נערה עם קעקוע דרקון" הוא פשוט סרט משעמם מתחילתו ועד סופו. ואתה גם טועה לגבי סצינת הכותרות שהיא פשוט מדהימה. הדבר הטוב היחיד בסרט.
לרגע לא טענתי שאני אוהב את הסרט, הוא אכן סרט מחורבן. מה שניסיתי לומר הוא שאני אוהב את פינצ'ר יותר משאני לא אוהב את הסרט.
ולגבי סצינת הכתוביות – על טעם וריח…
אני מודה ששמעתי לאחרונה הרבה פעמים את גישת ההולמארק לגבי סרטיו ואני לא מצליח להבין אותה. אבל שוב, זה כנראה עניין של טעם.
לא.
אז ככה, גיא אני לרוב איתך בעיניין הסרט. כותרות הפתיחה אותי שיעשעו, זה הזכיר לי מן פראפרזה על הפתיחות של סרטי בונד, וחשבתי לעצמי שזאת מן מחווה ספק לצה, ספק עוקצת לגבי הקרייג והבונד ומותו.
הדבר הראשון שחשבתי אחרי הסרט, זה שזאת פעם ראשונה מאז מינכן שנהניתי כה מדניאל קרייג. הוא אף טוב מהבחורינה
אווווווףףףףףףףף!!!!!
המוסיקה והסאונד היו טובים, אבל לא נפלתי מהם כמוך. הצילום מוצלח, אבל זה המינימום שאני מצפה מפינצ׳ר, כך שזה לא עשה לי את זה. הסרט כל כך ארוך ומעייף! השוודי אפילו יותר כי אין בו את הצילום היפה.
מתן, לגבי ייצוג ניצול הנשים, אני לא קראתי את הספר, אבל אני אישה, לפחות כך אמרו לי, ובשני הסרטים השוודי והפינצ׳ר, התחושה שלי הייתה זה שהם מתעסקים בניצול נשים בצורה הכי קלישאתית ומנקודת מבט גברית לחלוטין. אליזבת היא ממש אבל ממש קלישאה של אישה שגברים דפקו אותה כל החיים, ולדעתי זאת קלישאה שרק גברים מסוג מסויים יכולים לייצר. זה די מרתיח, מגעיל ומאוס האישה שדחקו אותה לאלימות, למחיקת המיניות על ידי הפיכתה לטום בוי. סצינת האונס והנקמה שאחריו הם סתם עוד חלק מזה.
אני גם לא חושבת שזה סרט שמתאים לפינצ׳ר. מה שאני אוהבת בכל אופן אצל פינצ׳ר זה דווקא העיסוק שלו בגבריות וההתרכזות שלו בדמות הגבר, ואכן דמות הגבר גם בסרט הזה טובה בהרבה, הבעייה היא שהסיפור הוא לא של הגבר ולכן פינצ׳ר נכשל. אני לא רוצה עיסוק נשי מפינצ׳ר, אלמודובר עושה זאת טוב ממנו. כוחו של פינצ׳י הוא בגבריו.
איה, עם כל הצער שבדבר, אני מסכים איתך :)
בהתחלה זה היה נראה מבטיח. הנוסע השמיני 3 הציג עולם קר ומנוכר שכל אדם מרוכז בעצמו והיה מפתיע מאוד גם אם לא ממש סרט טוב. אח"כ הגיע 7 חטאים שהיה סרט טוב למרות שלא הבנתי את הגדרתו כ"מופתי" מעולם והציג עולם מנוכר בו הגיבור מביע את רגשותיו בעיקר כלפי עצמו. אז הגיע "מועדון קרב" שבהחלט ובצדק נחשב פיסגה קולנועית והציג (שוב) עולם קר ומנוכר בו הגיבור מתעסק ברגשות שלו. "המשחק" היה מפתיע ומותח והציג גיבור קר שמתמודד עם הרגשות שלו, "החדר" אני כבר לא ממש זוכר כי היה חלש ומשעמם ב"זודיאק" הקר והמנוכר אפילו לא היתה התמודדות של הגיבור עם רגשות זה פשוט נעלם, "בנימין בוטן" לא ראיתי ו"הרשת החברתית" הוא סרט כל כך חסר רגש וכל כך טכני שכבר לא נשאר לי כח לסרט החדש שבוודאי מציג עולם קר ומנוכר בו הגיבור מתמודד עם רגשותיו (ואולי לא).
לסיכום – מה שהיה מבטיח ומעניין לפני 20 שנה הוא משעמם, לא מפותח, ילדותי, בנאלי וחסר אינטיליגנציה לאורך קריירה שלמה. ושום יכולת טכנית מפותחת לא תכפר על כך.
חבל
אהוד פה פשוט מצויין , בתגובות, הבלוג הזה נראה לי סלחני מידי לאומנויות המוזיקה והקולנוע, אבל ננסה ת'סרט בכל זאת.
הגירסה השוודית- גם אני הפסקתי אחרי 40 דקות…
אה, מלבד קביעה אחת, "זודיאק" דווקא היה אחד השיאים של פינצ'ר, שמצד שני- אני מסכים שאיכזב וש"רשת חברתית" וגם "בנג'מין בוטון" הם שני פספוסים מעייפים.
היי גיא, אחלה פוסט…
רציתי לשאול אותך שאלה – אתה יכול לשלוח לי את המייל שלך?